עב"ל 57559-05-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק הדין הקודם לפיו המערערים לא היו "תושבי ישראל" בתקופה הנדונה, ולכן אינם זכאים לקבל קצבאות מהמוסד. ההחלטה התבססה על כך שהמערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתושבותם בישראל. בית המשפט בחן את "מבחן הזיקה המרבית" וקבע כי אינדיקציות השהייה הזמנית של המערערים בישראל גוברות על האינדיקטורים לזיקתם לארצות הברית. המערערים שהו את מרבית זמנם בארה"ב, הקימו שם משפחה וחזרו אליה זמן קצר לאחר שהות קצרה בישראל. המסמכים הרפואיים שמסרו המערערים לא הצדיקו את טענתם לצורך רפואי במגורים בארה"ב, ושאר האינדיקציות לזיקה לישראל - כגון רכוש ורכוש - לא נחשבו מספיקות. עוד מצא בית המשפט כי טענת המערערים בדבר מילוי הדרישות לשמירת מעמד התושבות שלהם הופרכה, וראה בהגשת מסמך מזויף סימן לחוסר אמינות. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי המערערים שומרים לעצמם את הזכות להגיש בקשה מחודשת לתושבות ויכולים לשקול הגשת בקשה להחזר דמי ביטוח. המערערים יישאו גם בהוצאות המוסד בסך 5,000 ₪.