עמ"נ 2117-07-18

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורם של המערערים 1 ו-2, חיים ועפרה צרור, בשל טעות שעשתה ועדת הערר בדחיית ערעורם, שכן קיימות ראיות ברורות לכך שהם היו בעלי הזכויות במקרקעין הנדונים במועד הקובע. ערעורה של המערערת 3, אסתר סלע, מתקבל אף הוא, שכן התברר כי אכן הגישה את טופס התביעה הנדרש במועד, וההחלטה הראשונית לדחות את ערעורה התבססה על אי הבנה. עם זאת, הן המערערים 1 ו-2 והן המערערת 3 יישאו בהוצאות המשיבים, בסך של 1000 ₪ כל אחד, בשל התנהלותם הלקויה בהגשת המסמכים הדרושים בשלב מאוחר יותר, אשר האריך את ההליכים. באשר למערערת 4, איריס דורון, פסק הדין מקבל חלקית את ערעורה, תוך הכרה בזכויותיה ב-75% מהמקרקעין על סמך הראיות הקיימות. השופטת קובעת כי קיים סיכוי ממשי שתוכל להוכיח את זכויותיה ב-25% הנותרים באמצעות בירור נוסף, ומאחר שערעורם של המערערים האחרים עדיין מתנהל, עדיף לאפשר בירור זה מאשר לדחות את תביעתה על הסף. לפיכך, ערעורה מתקבל ביחס ל-75% מהזכויות, והיא תישא בחלק ניכר מהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪ לכל משיב, בשל אי הגשת מסמכים חיוניים במועד. השופטת מציינת כי לו היו המערערים מתנהלים טוב יותר, היו נחסכים מהמשיבים ההליכים הנוכחיים, המצדיקים החלטה זו לחרוג מהנוהג המקובל לפיו הזוכה משלם את ההוצאות.