ע"ז 47344-11-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ביטול צוואה שהותיר אחריו המנוח. תחילה מתייחס השופט לנטל ההוכחה וקובע כי בתביעה לצו קיום צוואה שנטען כי בוטל, הנטל להוכיח ביטול כדין נופל על הצד הטוען לבטלותה של הצוואה. במקרה זה, נפל בצוואה המדוברת פגם קל – מועד שגוי – אשר לדברי השופט אינו הופך את נטל ההוכחה. השאלה המכרעת היא האם המנוח ביטל את צוואתו. השופט מקבל את העובדה שהצוואה בוטלה עקב הריסתה. מסקנה זו מבוססת על מספר ראיות מרכזיות. ראשית, לא ניתן היה למצוא את הצוואה המקורית והעתקים ממנה. שנית, אין חולק כי המנוח שלף את הצוואה מהרשם לענייני ירושה וכן קיבל העתק ממנהל העיזבון, עו"ד שחאדה. שלישית, התובע עצמו כינה את הצוואה 'צוואה ישנה'. רביעית, השופט מצא לא משכנעת את הטענה כי התובע קיבל העתק מהצוואה מעדים. חמישית, העיד עו"ד שחאדה כי המנוחה קרעה את העתק הצוואה במשרדה. יתר על כן, מסמך חיצוני – "טופס החזרת צוואה מופקדת" משנת 2015 – מעיד על כוונת המנוח לבטל את הצוואה, שכן היא נושאת את המילה "בוטלה" בכתב ידו. השופט ממנה מומחה לבדיקת מסמך זה, אשר מאשר כי כתב היד והחתימה הם של המנוח. עוד מקבל השופט כי די במילה "בוטל" ובחתימה כדי להוות ביטול הצוואה בכתב יד, למרות שהמסמך אינו כתוב כולו בכתב יד, כנדרש בחוק. באשר לטענת הביטול בפני רשות דוחה אותה השופטת, שכן מסמך הביטול לא הוכן בפני הרשות הרלוונטית. השופטת מציינת גם את היעדר כל קשר מיוחד בין המנוח לתובע שיכול להסביר את הוראות הצוואה. אשר על כן, התביעה לצו קיום צוואה נדחית, וההתנגדות מתקבלת. התובע חויב לשלם למתנגדים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מותר לפרסום בשינויים מסוימים כדי להגן על פרטים מזהים.