ת"צ 2283-09-16

תקציר

המבקש ביקש לייצג את כלל תושבי ישראל בתובענה ייצוגית נגד המשיב בגין הזרמת שפכים לנחל חדרה, זיהומו ופגיעה ברכוש הציבור. המבקש טען כי מאחר שהנחל הוא רכוש ציבורי, לכל אחד מבני הציבור יש עילת תביעה אישית לתבוע פיצויים בשם הקבוצה. המשיב טען כי למבקש, כפרט, אין זכות קניינית בנחל ולכן אינו יכול לתבוע פיצויים מטעמים קנייניים. בית המשפט קבע כי בעוד חוק המים קובע כי מקורות המים הם רכוש הציבור, המדינה היא זו שיש לה שליטה עליהם. החוק מכפיף את השימוש במים לפיקוח ורגולציה הדוקים של הממשלה, מה שמצביע על כך שהמים הם משאב ציבורי יקר ערך שאינו יכול להיות בבעלות יחידים. לפיכך, אין לקבל את הפרשנות שהציע המבקש למונח "רכוש ציבורי", במיוחד בהתחשב בהשלכות של עיגון זכויות קניין ברכוש ציבורי שבבעלות המדינה. למרות שבית המשפט הכיר בזכות הציבור למקורות מים נקיים היא בעלת חשיבות גבוהה, לא ניתן לאשר את טענת המבקש, המבוססת על נימוקים קנייניים בלבד. מאחר שהמבקש עמד על בסיס זה בלבד לתביעה ודחה עילות אחרות, הבקשה לתביעה הייצוגית נדחתה. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.