עת"א 41583-05-17

תקציר

העותר, אזרח תורכי הכלוא בישראל בגין הריגה והחזקת מסמכים מזויפים, ביקש לרצות את יתרת עונשו בטורקיה בשל מצבם הבריאותי הרעוע של הוריו. המשיבים ביקשו לדחות את העתירה בטענה כי העברת אסירים לארצות מוצאם כפופה להסכמת כל הצדדים: האסיר, מדינת האזרחות והמדינה האוכפת את גזר הדין. הם הדגישו כי החלטת השרים עדיין תלויה ועומדת וכי טורקיה לא הסכימה רשמית להעברה. בא כוח העותר טען כי העתירה צריכה להידון בבית המשפט המחוזי בירושלים וכי לבית המשפט סמכות לדון בנושא. עם זאת, השופט פסק לטובת המשיבים ודחה את העתירה. השופט הסביר כי החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר מסדיר את העברתם של אזרחים זרים וכי לא בוצע הנוהל הנדרש. יתר על כן, השופטת הטילה ספק בסמכותו של בית המשפט המחוזי במקרה זה, והציעה כי עניינים הנוגעים לאזרחים זרים המרצים עונשי מאסר בחו"ל יידונו בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בפסק הדין הודגש כי החלטת השרים לא ניתנה, והעתירה נדחתה על הסף. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.