ת"א 1268/08

תקציר

התובעים, שהם בני משפחה, טוענים לזכות בחכירה של מחצית מחלקת קרקע. הנתבעים הם משפחה נוספת, שתובעת את המחצית השנייה של הקרקע. הקרקע המדוברת הייתה במקור בבעלות שני זוגות, שחילקו ביניהם את הקרקע ללא כל תיעוד רשמי. חלוקה זו התבססה על חומה משותפת בין בתיהם וגדר המפרידה בין שאר המגרשים. חלוקה בלתי פורמלית זו הוכרה על ידי כל הצדדים במשך כחמישים שנה והיוותה את הבסיס לרישום הזכויות במקרקעין בטאבו בשנת 1985. קודמיהם של התובעים נתנו לצד שלישי, שיכון עובדים, ייפוי כוח לרישום זכויותיהם. הרישום התבסס על תרשים שהכין אדריכל עבור שיכון עובדים, שהראה את מידותיו של כל מגרש וקו מפריד ביניהם. הצהרת הרישום ושטר החכירה התייחסו גם לתרשים זה. התובעים טוענים כי לא היו מודעים לרישום ולתרשים עליו הוא מבוסס, וכי הרישום נעשה באופן שגוי. לטענתם, צריכה להיות להם מחצית מהזכויות בחלקה על בסיס הסכם הרכישה והחכירה שלהם, שאינו מגדיר את שטח החלקה שרכשו. הנתבעים טוענים כי התובעים וקודמיהם היו מודעים לרישום והסכימו לו, וכי חלוקת הקרקע נעשתה בהסכמה הדדית. בית המשפט בחן האם טענת התובעים נתמכת בהסכם הרכישה ובחכירה, ומצא כי מסמכים אלה אינם מגדירים את שטח החלקה לה זכאים התובעים. בית המשפט שקל גם את טענת התובעים כי המצב בשטח תומך בטענתם, אך מצא כי ראיות התובעים בנקודה זו אינן אמינות וסותרות ראיות אחרות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי רישום הזכויות בשנת 1985 נעשה בהסכמה מדעת של קודמיהם של התובעים, וכי הסכמה זו נמשכה עד סמוך לפני המשפט. התנהלות התובעים לאורך השנים, ובהיעדר כל התנגדות לחלוקת הקרקע, עלתה כדי ויתור על זכותם לתבוע מחצית מהחלקה. זאת ועוד, הנתבעים שינו את עמדתם בהסתמך על ייצוג התובעים, רכשו את הקרקע, פיתחו אותה ובנו עליה מתוך הבנה שכל השטח שמעבר לגדר השכנים שייך להם. לפיכך, גם אם הייתה לתובעים תביעה תקפה למחצית החלקה, בית המשפט לא היה מעניק להם סעדים של פינוי או הריסה, או פיצוי כספי מהנתבעים. בית המשפט דן גם בהתיישנות, ומצא כי התביעה נגד הנתבעים אינה מיושנת, אלא שהתביעה הכספית כנגד נתבעים אחרים קצובה בזמן. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כספי כלשהו, שכן הנתבעים לא טענו לחלוקה הנוכחית של הקרקע, ותביעות הנזק של התובעים לא היו משכנעות. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.