ע"א 10/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש עובד, ויקטור אפללו, נגד מעסיקו, עזרא מלכי, בדרישה לפיצויים בגין פציעות שנגרמו לו בתאונה בעבודה. בית משפט קמא מצא את מלכי אחראי לתאונה ופסק לאפללו פיצויים, אך גם ייחס לאפללו 20% אשמה. מלכי ערער על פסק הדין וטען כי הוא אינו אחראי לתאונה וכי אפללו צריך לשאת באשמה תורמת גבוהה יותר. אפללו הגיש ערעור נגדי, בו ערער על האשמה המיוחסת לו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מלכי וקיבל את ערעורו הנגדי של אפללו. בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי מלכי, כקבלן ראשי, היה אחראי לתאונה הן בשל רשלנות והן בשל הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הבטיחות בעבודה. בית המשפט הסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר אחריותו של מלכי ודחיית התביעה נגד הקיבוץ. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על האשם התורם המיוחס לאפללו, וקבע כי לא ניתן היה לצפות ממנו לנקוט אמצעי זהירות ביומו הראשון לעבודתו וכי אין לייחס לו כל אשמה. בית המשפט קיבל גם את גישתו של בית משפט קמא לחישוב הפסד השתכרותו של אפללו, תוך שימת דגש על אופיים הספקולטיבי של חישובים אלה. לבסוף, קבע בית המשפט מהו סדר הניכויים המתאים, וקבע כי יש לנכות תחילה את אחוז האשם התורם מסכום הפיצוי הכולל, לפני הפחתת התקבולים מהמוסד לביטוח לאומי. סך הפיצויים המגיעים לאפללו חושב לפי 47,808 שקל, העולים על 25% מסכום הפיצוי, מה שמייתר את הצורך בדיון בתחולת סעיף 152 לחוק הביטוח הלאומי. השופט בן יאיר, שכתב את פסק הדין, הציע למלכי לשלם את הוצאות הערעור של אפללו בסך 5,000 שקל. השופטים לוין ובך הסכימו עם פסק הדין.