ע"א 35052-11-18

תקציר

הערעור נסב על סכסוך הלוואה כספית בין המערערת לבין המשיב. המערער טען, כי ממצאיו של בית משפט קמא היו שגויים ולא היו צריכים להיות מעוגנים בראיות שהוצגו. בית המשפט פירט את הנימוקים מדוע בחר לדחות את הערעור. בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, אשר עוגנו בצדק בראיות, וקיבל את גרסת המשיב לאירועים. החלטתו של בית משפט קמא נתמכה בעדויות עדים ובהקלטות שבהן הודה בחוב, אותן העדיף בית המשפט על פני תשובותיו המתחמקות של המערער. ההקלטות סייעו גם לקבוע את עיתוי השיחות, מה שהצביע על כך שהחוב לא הגיע לתקופת ההתיישנות. בית המשפט הכיר בהקלטות כהודאות תקפות לפי חוק ההתיישנות, ומשכך טענת המערער כי בית המשפט חייב אותו לשלם הלוואה שונה מזו הנתבעת הייתה מופרכת. בית המשפט גם לא מצא שחר בטענות בדבר טענת השיהוי והזלזול הנטען בחוק ההלוואות. בהתחשב בנקודות אלה, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.