ע"ו 8884-12-15

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורה של חיילת שחלתה בסוכרת מסוג 1 שלושה ימים לאחר אירוע במהלך הטירונות. האירוע המדובר התרחש במטווח, שם המערערת, בעלת לקות שמיעה, לא יכלה לשמוע הוראות בשל אטמי האוזניים שנדרשה להרכיב מטעמי בטיחות. הדבר הוביל לכך שמפקד צעק עליה, מה שגרם לה למצוקה. בית משפט קמא פסק בעבר לטובת המערערת באשר ליסוד הסובייקטיבי של מבחן הסיבתיות המשפטית, ומצא כי חוותה אירוע מלחיץ. עם זאת, נקבע כי הרכיב האובייקטיבי לא התקיים, שכן האירוע לא נחשב חריג או ייחודי מספיק כדי להבדיל אותו מהחיים האזרחיים. פסק הדין חולק על החלטת הערכאה הנמוכה יותר במבחן האובייקטיבי, וקובע כי האירוע אכן היה חריג וייחודי לשירות הצבאי. מצבו של המערער, הכרוך בלקות שמיעה והקונפליקט הנובע מכך בין הוראות השמיעה לבין הקפדה על נהלי בטיחות, נתפס כנסיבה ייחודית. כמו כן, מודגשת עוצמתו ואי סדירותו של האירוע, נוכח גילה הצעיר של המערערת והשפעתו של האירוע עליה, מה שהוביל לדמעות היסטריות. הכרעת הדין מציינת גם את זכרונה של מפקדת המערערת באירוע, אף שפיקחה על מאות חיילים במהלך שירותה, ומבליטה את החריגות באירוע. באשר לסיבתיות הרפואית, פסק הדין מוצא כי אין צורך לקבוע קשר רפואי מוחלט בין לחץ לבין הופעת סוכרת מסוג 1. תחת זאת, היא מסתמכת על נסיבות פרטניות, כפי שנקבע בפסיקה קודמת, ומגיעה למסקנה כי מחלת הסוכרת של המערער נגרמה בשל הלחץ החריג של האירוע הצבאי. הדבר נתמך בהמלצות ועדות שבחנו את הקשר האפשרי בין סוכרת לשירות צבאי, המצביעות על קשר סיבתי בין לחץ קשה לסוכרת כאשר המחלה מתבטאת בתוך שלושה חודשים מהאירוע המלחיץ. לסיכום, פסק הדין מקבל את הערעור, הופך את החלטת הוועדה וקובע כי מחלתו של המערער נגרמה כתוצאה משירות. המשיב חויב בהוצאות המערערת, בסך של 30,000 ₪.