ברע"פ 18307-01-25

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובשיקולים הפרוצדורליים כפי שהוצגו בהחלטת בית המשפט העליון. **ניתוח משפטי:** ליבת החלטה זו סובבת סביב עקרון **סופיות ההליכים השיפוטיים** וההגבלות על **ערעורי ביניים**. המבקש, אדם ג'בארין, ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שבתורו בחן את החלטת בית משפט השלום בעניין מעצרו. * **שלב ההליכים ו"ערעור ביניים":** שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, דחה את בקשת רשות הערעור בעיקר משום שהתיק היה עדיין בשלב ביניים בפני בית משפט השלום. בית משפט השלום טרם נתן החלטה סופית בעניין מעצרו של המבקש, בכפוף לדו"ח שירות המבחן. זה מאופיין כ"ערעור ביניים" או ערעור על "החלטה חלקית". * **הכלל הקבוע נגד ערעורי ביניים:** ההחלטה חוזרת בתוקף על הכלל המשפטי הקבוע לפיו כעיקרון, ערעורי ביניים אינם מותרים. הרציונל הוא לאפשר לבית המשפט הנמוך יותר להשלים את עבודתו ולהגיע להחלטה סופית לפני שבתי משפט גבוהים יותר יתערבו. עיקרון זה מקדם יעילות שיפוטית ונמנע מהתדיינות משפטית חלקית. * **"גלגול שלישי":** השופט מדגיש כי בקשת ערעור זו מהווה "גלגול שלישי", כלומר מדובר ברובד שלישי של ביקורת שיפוטית בשלב מקדמי. הדבר מחזק עוד יותר את הטענה נגד קבלת הערעור, שכן הוא מצביע על ניסיון להתדיין בסוגיה שכבר נדונה על ידי שתי ערכאות נמוכות יותר ועדיין נתונה להליכים מתמשכים. * **חריגים הם נדירים:** בעוד שהשופט מכיר בכך שקיימים חריגים לכלל נגד ערעורי ביניים, השופט מציין במפורש כי חריגים אלה הם "מעטים" ו"נדירים". ההחלטה קובעת במפורש כי אין נסיבות חריגות במקרה הספציפי הזה המצדיקות סטייה מהכלל הכללי. העובדה שבית המשפט קמא הכיר בקשיים ב"תשתית הראיות לכאורה" והורה על הגשת תסקיר שירות מבחן, אף שהצביע על מורכבות פוטנציאלית, לא עלתה לרמה של נסיבות חריגות המצדיקות ערעור מיידי לבית המשפט העליון. * **התמקדות בהגינות פרוצדורלית:** התמקדות ההחלטה היא בנכונות הפרוצדורלית של אישור ערעור בשלב זה, ולא להתעמק בגופו של צו המעצר עצמו או בעוצמת הראיות. השופט מקיים את ההיררכיה הפרוצדורלית ואת הזרימה הראויה של ביקורת שיפוטית. **חידושים משפטיים:** נראה כי החלטה זו אינה מציגה עקרונות משפטיים חדשים או חידושים. במקום זאת, הוא משמש כאישור ויישום ברורים של הכללים הפרוצדורליים הקיימים בנוגע לערעורי ביניים ותפקידו של בית המשפט העליון בהליך הערעור. ההחלטה מחזקת את המדיניות של כיבוד התקדמות התיקים במערכת בתי המשפט והגבלת התערבויות מוקדמות של ערכאות ערעור גבוהות יותר. הציטוט החוזר ונשנה של פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון (ע"פ 5678/24 שוויקי נ' מדינת ישראל וע"פ 5802/23 אבו עראר נ' מדינת ישראל) מדגיש את ההסתמכות על הלכה תקדימית שנקבעה.