תפ"ח 1027/05

תקציר

אב עמד לדין בגין סעיפים רבים של אונס בתו בין השנים 1987 ל-1988, כשהייתה בת תשע, יחד עם מספר סעיפים נוספים של התעללות מינית שהחלו כשהייתה בת ארבע. המתלוננת, שטענה כי הדחיקה את זיכרונות ההתעללות עד שנזכרה בהם שנים לאחר מכן, העידה בפירוט רב על אופן ביצוע המעשים. השופט מצא את עדותה, יחד עם עדויותיהן של אחותה ודודתה, כנות ועקביות, ולכן אמינות. השופטת מתחה ביקורת על עדי ההגנה המומחים שהסתמכו על ראיות חלקיות, ובמקום זאת אימצה את חוות הדעת של מומחי התביעה, שקבעו כי הנפגעת סובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) עקב ההתעללות, ולכן ראו בהתנהגותה האופיינית לנפגעות התעללות מינית. השופט גם פסל את עדויות הנאשם ועדיו, בשל סתירות רבות ומגמתיות, ובמקום זאת אימץ את טענת התביעה כי משפחתו של הנאשם אינה נורמטיבית כמתואר. כמו כן, השופט הפריך את טענות הנאשם בדבר תקופת ההתיישנות ביחס לאישומים, וקבע כי התביעה סיפקה ראיות מספיקות מעבר לספק סביר כדי להרשיע את הנאשם במעשי האונס שבהם הואשם כתב האישום. השופטים היו תמימי דעים בהחלטתם להרשיע את הנאשם בכל האישומים.