ב"ש 519/82

תקציר

בית המשפט העליון פסק לטובת המערער, שהואשם בעבירות סחר בסמים. פסק הדין ביטל החלטה של ערכאה נמוכה יותר לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים. הראיה העיקרית של התביעה הייתה עדותו של קצין משטרה שטען כי ראה את המערער מוכר סמים בשתי הזדמנויות. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי הליך הזיהוי פגום, וציין כי הוא החליש באופן משמעותי את טיעוני התביעה. בהיעדר חומרים שנתפסו או ראיות מוצקות, פקפק בית המשפט ביכולתה של התביעה לשכנע את בית המשפט באשמתו של המערער מעבר לספק סביר. בפסק הדין הודגש כי הליכי הזיהוי צריכים לפעול על פי קווים מנחים שנקבעו כדי להבטיח הוגנות. מאחר שהדבר לא התנהל כדין במקרה זה, ראיות העימות הוגדרו כבלתי אמינות. יתר על כן, היעדרו של רוכש המפתח, מירג'ה, שיכול היה לאשר או להכחיש את טענות השוטר, יחד עם היעדר סמים שנתפסו או ניתוח מעבדה, הותירו את תיק התביעה חלש מכדי להצדיק את מעצרו של המערער. לפיכך, קבע בית המשפט כי מעצרו של המערער במהלך המשפט יהווה הגבלה מיותרת על חירותו, והורה על שחרורו בערבות. פסק דין זה מעביר מסר בדבר חשיבותם של הליכי זיהוי נכונים ונטל ההוכחה המוטל על התביעה בתיקים פליליים, במיוחד כאשר מדובר בעבירות כמו סחר בסמים.