ת"א 37695-11-17

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין: אלמוני נ' יצחק ואח' **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, עוסק בתביעה כספית שהוגשה בגין ארבעה פרסומי לשון הרע, פגיעה בפרטיות ושקר מפגיע. התובעת, אשת עסקים, טוענת כי הנתבעים, עיתונאי ואתר אינטרנט, פרסמו אודותיה מידע שקרי ומכפיש, במטרה לפגוע בה. הנתבעים, מנגד, טוענים כי הפרסומים היו אמת, עניינם ציבורי, וכי הם חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע. **הרקע העובדתי** פסק הדין מציג מורכבות עובדתית רבה, הנובעת מסכסוך ירושה עז בין בני משפחת פרי. הסכסוך נוגע לעיזבונו של ישראל פרי ז"ל, שהותיר אחריו רכוש רב, חלקו מנוהל באמצעות נאמנויות. המחלוקות מתגלעות בין התובעת, מצד אחד, לבין אמה (לילי) ואחותה (תמר), מצד שני. המחלוקות המשפטיות בין בני המשפחה מתנהלות במקביל למערכה תקשורתית, בה מעורבים גם הנתבעים. הנתבע 1, יואב יצחק, הוא עיתונאי ובעלי אתר האינטרנט "מחלקה ראשונה New1", שם פורסמו הכתבות נשוא התביעה. הנתבעים טוענים כי חלק מהפרסומים היו בגנות מעשיו של המנוח, ואילו התובעת טוענת שהפרסומים נגדה נעשו לפי הזמנתה של תמר. **עילות התביעה והטענות המרכזיות** * **לשון הרע:** התובעת טוענת כי הנתבעים פרסמו פרסומים שקריים ומכפישים אודותיה, המייחסים לה עבירות מס, שיתוף פעולה עם נוכל בינלאומי (דיטר נויפרט), עבירות סמים, תמונות שקריות ופגיעה במשפחתה. היא טוענת כי הפרסומים, בפרט הכתבה האחרונה (מיום 7.11.2017) אשר קושרה לכתבות קודמות, יצרו תמונה שקרית ומכוונת לפגוע בה. * **פגיעה בפרטיות:** התובעת טוענת כי פרסום תמונתה לצד כתבה, תוך ציון שמה המלא, מהווה פגיעה בפרטיותה, בנוסף ללשון הרע. * **שקר מפגיע:** סעיף זה אינו מפורט כעילה נפרדת בפסק הדין, אך מוזכר כעילה כללית. **טענות ההגנה** * **אמת הפרסום (סעיף 14 לחוק):** הנתבעים טוענים כי הפרסומים היו אמת, וכי היה בהם עניין ציבורי, הן בשל החשש לפגיעה בישראלים שרכשו זכויות דרך ארגון הפנסיה הגרמנית, והן בשל היות התובעת אשת עסקים בעלת חברות והון, שיש עניין ציבורי בחשיפת עבירות פליליות נטענות. * **תום לב (סעיף 15 לחוק):** הנתבעים טוענים כי הפרסומים נעשו בתום לב, וכי חשיפת מעללי התובעת ושותפותה לנוכל בינלאומי היא בעלת חשיבות ציבורית. * **הגנת חוק איסור לשון הרע:** הנתבעים טוענים כי הפרסומים עומדים בדרישות חוק איסור לשון הרע, או שחוסים תחת הגנותיו. * **זיהוי התובעת:** הנתבעים טענו בתחילה כי בשלוש הכתבות הראשונות לא זוהתה התובעת באופן מפורש, אך בית המשפט דחה טענה זו כהרחבת חזית אסורה. * **תביעת השתקה:** הנתבעים טוענים כי התביעה מהווה ניסיון להשתיקם ולמנוע מהם לחשוף את מעשי התובעת. **עיקר הדיון והכרעת בית המשפט** 1. **קיום פרסום לשון הרע:** בית המשפט קבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, בהתאם להגדרת החוק. נקבע כי מבחינת האדם הסביר, הפרסומים עלולים להשפיל ולבזות את התובעת, וכי מדובר בלשון הרע ברף גבוה, המייחס לה עבירות פליליות וניסיונות לגזול מבני משפחתה. 2. **זיהוי התובעת:** בית המשפט קבע כי גם בשלוש הכתבות הראשונות, בהן לא נזכר שמה של התובעת, התקיימה דרישת הזיהוי. זאת, לאור הקשר בין הכתבות, ובפרט לאור פרסום הכתבה האחרונה (מיום 7.11.2017) והקישורים שהוצמדו אליה, אשר חיברו באופן ברור בין הכתבות לזהותה של התובעת. 3. **הגנות החוק:** * **עניין ציבורי:** בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים בדבר קיומו של עניין ציבורי ברוב הפרסומים, הנוגעים לעבירות פליליות, מרמה, קנוניה וגזל. עם זאת, הועלה ספק לגבי קיומו של עניין ציבורי בפרסומים הנוגעים למעצר בסחר בסמים, שהתרחש לפני למעלה משלושים שנה, כאשר התובעת הייתה קטינה. * **אמת הפרסום:** בית המשפט קבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל הכבד להוכיח את אמיתות הפרסומים. * **שיתוף פעולה עם נוכלים:** לגבי הטענה שהתובעת משתפת פעולה עם נויפרט ורוזנבלט, בית המשפט קבע כי לא הוכח כי התובעת ידעה על מעשים לא תקינים שנעשו על ידם, וכי לא הוכח ששיתפה פעולה במעשים אלו. * **עבירות מס:** בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובעת ביצעה עבירות מס, אף לא ברמת הוכחה "רגילה". התובעת הציגה מסמכים התומכים בטענתה כי לא ביצעה עבירות מס, וכי לא התנהלה נגדה חקירה. * **בעיות אישיות ועבירת סחר בסמים:** בית המשפט קבע כי טענות אלו, הנוגעות לאירועים שהתרחשו לפני למעלה משלושים שנה, כאשר התובעת הייתה קטינה, לא הוכחו כראוי. עדויות שהובאו היו לא אמינות, מבוססות על אירועים מרוחקים, או לא נתמכו באסמכתאות. * **תום לב:** בית המשפט קבע כי הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת תום הלב. הפרסומים היו בוטים, חד משמעיים, האשימו את התובעת בביצוע עבירות, ולא היו מאוזנים, תוך הצגת צד אחד כמנצח. 4. **פגיעה בפרטיות:** התביעה בגין פגיעה בפרטיות נדחתה. בית המשפט קבע כי פרסום תמונתה לצד הכתבה, כשלעצמה, אינו מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, כאשר התצלום לא נועד להשפלה או לעג. 5. **כפל פיצוי (סעיף 7א(ג) לחוק):** בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת כי מגיע לה כפל פיצוי בגין פרסומים שנעשו "בכוונה לפגוע". נקבע כי לצורך קביעת כוונה לפגוע, נדרש יסוד נוסף של התנהגות זדונית וכוונה "של ממש" לפגוע, ולא די בצפיות שהפרסום יפגע בנפגע. כמו כן, לא ראה בית המשפט בפרסומים נשוא התביעה פרסומים נפרדים, כפי שהיה ניתן לפרשנות לגבי דרישת הזיהוי. 6. **פיצויים והוצאות:** * בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בגין לשון הרע בסכום המירבי הקבוע בחוק (סעיף 7א(ב) לחוק), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. * התביעה לסעדים נוספים (צווי עשה וצווי מניעה) נדחתה. * הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. **השלכות משפטיות וחידושים** * **הרחבת חזית אסורה:** בית המשפט הדגיש את כלל הרחבת החזית האסורה, כאשר דחה טענה של הנתבעים שלא הועלתה בכתב ההגנה. * **דרישת הזיהוי בלשון הרע:** פסק הדין ממחיש את האופן בו ניתן לקבוע קיומה של דרישת הזיהוי גם בפרסומים בהם לא נזכר שמו של הנפגע במפורש, כאשר הקשר לפרסומים קודמים, ובפרט באמצעות קישורים (links), מבהיר את זהותו לקורא הסביר. * **עניין ציבורי ופרסומים פוגעניים:** בית המשפט הבהיר כי גם כאשר קיים עניין ציבורי בנושא מסוים (כגון עבירות פליליות), הדבר אינו מעניק חסינות אוטומטית לפרסומים מכפישים. על הפרסום לעמוד בדרישת אמת הפרסום, והנטל להוכיח זאת מוטל על הנתבע. * **הוכחת עבירות פליליות:** פסק הדין מדגיש את הקושי הכרוך בהוכחת טענות חמורות כגון עבירות מס, וקובע כי לא די בטענות בלבד, ונדרשות ראיות משמעותיות. * **איסור "עסקאות טיעון" תקשורתיות:** אף שהטענה בדבר תשלומים בין תמר לנתבעים עבור פרסומים נדונה, בית המשפט לא מצא בה די כדי להוכיח שהפרסומים נשוא התביעה היו "מודעות ממומנות" או "כתבות בתשלום". עם זאת, הוא מציין כי הדבר נותר "אניגמטי" ו"פתוח לפרשנויות". * **פרשנות "כוונה לפגוע" (סעיף 7א(ג) לחוק):** פסק הדין מאשר את הפרשנות הפסיקתית המחמירה לגבי כוונה לפגוע, הדורשת יסוד נפשי של זדון ממשי, ולא רק צפיות לפגיעה. * **הבחנה בין פרסומים שונים:** בית המשפט הבחין בין הפרסומים השונים, וקבע כי חלקם מהווים לשון הרע, בעוד שהתביעה בגין פגיעה בפרטיות נדחתה. **ביקורת והערות** * **מורכבות עובדתית:** המורכבות העובדתית של סכסוך הירושה והקשרים המשפחתיים העכורים ניכרים לכל אורך פסק הדין. הדבר מקשה על הבנה מלאה של נסיבות המקרה מבלי היכרות מעמיקה עם ההליכים המשפטיים הנלווים. * **סכסוך הירושה כרקע:** ניכר כי הסכסוך המשפחתי והכספי היו המניע העיקרי לפרסומים. בית המשפט התייחס לכך, אך התמקד בסוגיות המשפטיות של לשון הרע. * **חוסר בהירות לגבי תשלומים:** העובדה שהנתבעים לא פירטו את התשלומים שקיבלו מצידה של תמר, מותירה שאלה פתוחה בנוגע לאופי ה"עסקה" ביניהם, גם אם בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת כי מדובר בכתבות בתשלום. * **ההשלכות האזרחיות מול הפליליות:** פסק הדין מתמקד בהיבט האזרחי של לשון הרע. עם זאת, הוא נוגע בעובדות שיש להן השלכות פליליות פוטנציאליות, אך אינו מכריע בהן. **סיכום** פסק דין זה מהווה דוגמה למורכבות שבהתמודדות עם סכסוכים משפחתיים המתלווים להליכים משפטיים ותקשורתיים. בית המשפט קבע כי הנתבעים פרסמו דברי לשון הרע כנגד התובעת, ולא הצליחו לעמוד בנטל הוכחת אמת הפרסום או הגנות החוק. הדבר הוביל לחיובם בפיצוי כספי. פסק הדין מדגיש את חשיבותה של אחריות עיתונאית, את הצורך בבדיקת עובדות קפדנית, ואת ההגנה על זכויות פרט, כגון שם טוב ופרטיות, גם אל מול אינטרסים תקשורתיים וציבוריים.