ת"א 3213/09

תקציר

התובעת, שניהלה בעבר מערכת יחסים רומנטית עם הנתבעת מס' 1, תובעת לאסור את פרסום הספר שכתבה הנתבעת, בטענה כי הוא פוגע קשות בפרטיותה ובשמה הטוב, ועושה שימוש שלא כדין בעבודתה ובמכתביה. מנגד, הנתבע טוען כי הספר, אף שנכתב בהשראת יחסיו בעבר עם התובעת, הוא רומן בדיוני, ולכן אין לבחון אותו במבחנים הרגילים של פגיעה בפרטיות; היא גם מגנה על חופש הביטוי והיצירתיות שלו. בית המשפט מצדד בתובע, וקובע כי מדובר ביצירה אוטוביוגרפית במסווה בדיוני, ובפגיעה חמורה בפרטיותה של התובעת. הפרטים המזהים הרבים בספר, בשילוב עם היקפם ואופיים של הנושאים הפרטיים שנחשפו, מפריכים את טענת הבדיות של הנתבע. גם הסכמת התובע לפרסום נדחית על ידי בית המשפט, נוכח היעדר ראיות ואופי המידע. למרות שהתובעת נתנה הסכמה לשימוש ביצירתה בספר, אין בכך משום הסכמה לפגיעה בפרטיותה. אשר לתביעת לשון הרע, בית המשפט פוסק לטובת התובע, בקובעו כי הפרסום אינו מוגן על פי הדין הרלוונטי, והנתבע לא הוכיח תום לב. בסוגיית הפרת זכויות יוצרים בית המשפט נותר ללא הכרעה, אך סבור כי גם אם פרסום המכתבים אכן מהווה הפרה, אין בכך כדי להצדיק פיצוי נוסף. באשר לחבות המו"ל (הנתבעת מס' 2), בית המשפט משבח את פעולתו המהירה של המו"ל לצמצום הפגיעה בתובע, וקובע כי המו"ל לא ידע, ולא היה צפוי לדעת, על הפגיעה בפרטיות טרם הפרסום. לפיכך, רק הנתבע מס' 1 נושא באחריות, וחויב לשלם לתובע פיצוי בסך 200,000 ₪, בצירוף 50,000 ₪ בגין הוצאות ההליך. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית, ולא ניתן צו להוצאות ביחס לתביעה זו. לבסוף, צו המניעה הזמני הופך לקבוע, והצדדים רשאים להכין נוסח מוסכם לפרסום פסק הדין, אשר יוגש לבית המשפט.