ע"א 6021/08

תקציר

במקרה זה, בית המשפט לערעורים בחן את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין פיצויים ופיצויים הקשורים לתביעת נזקי גוף. המערערים והמערערים שכנגד העלו חששות בדבר פיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, וטענו לטעויות משמעותיות הן בקביעות עובדתיות והן בחישובים כספיים, במיוחד בכל הנוגע לפיצויי סיעוד וסיעוד. ערכאת הערעור חזרה והדגישה כי ככלל אין היא מפריעה לשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בהערכות נזק, אלא אם נפלה טעות חמורה או חוסר סבירות בסכומים שנפסקו. בית המשפט לא מצא טעויות בולטות כאלה, וציין כי כל סטייה בהערכת הנזק איזנה זו את זו. באשר לטיפול הסיעודי, ביקשו המערערים פיצוי על פי קריטריונים של נכות קשה, אך בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת אינה זקוקה לטיפול מקיף, ודחה את התביעה. בנושא הסיעודי טענו המערערים לחישובים מוטעים המבוססים על תוחלת חיים, אך בית המשפט אימץ את המתודולוגיה של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת הצורך להעריך נזקים עתידיים בעת מתן פסק הדין באמצעות היוון. מבחינת השיקום, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהמערער אינו מעוניין ולכן אינו זכאי לפיצוי. מסקנה זו התבססה על חוות דעת מומחים ועל חוסר מאמציו של המערער להשיג שיקום. באשר להוצאות המשפט, שני הצדדים תבעו הוצאות בהתאם לאופן ניהול ההליך; עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, מה גם שהצגת התביעה הוגדרה כבלתי רלוונטית ומוגזמת. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, מבלי שנפסקו הוצאות נוספות למי מהצדדים, דבר המשקף את הסכמת ערכאת הערעור עם טיפולו והערכתו של בית המשפט המחוזי בכל הסוגיות שהוצגו.