ת"א 1512/94

תקציר

בסכסוך מדובר ב-100 רוכשי דירות שתובעים את היזם, קו.פ, בגין ליקויי בנייה בדירות שרכשו. היזם, בתורו, שלח הודעות צד שלישי לקבלני משנה, ששלחו הודעות צד רביעי למתכננים ולספקים, שכולם מכונים יחד "קבלנים". הקבלנים טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, ואילו התובעים ביקשו פיצוי כספי. בית המשפט פסק לטובת התובעים וקבע כי לקבלנים ניתן פרק זמן סביר - עשרה וחצי חודשים במצטבר - לתקן את הליקויים, אך הם לא עשו כן. בית המשפט קבע כי הזכות לתיקון הליקויים נובעת מחוזה המכר, חוק המכר (דירות) וחובת התובעים למזער נזקים. עם זאת, זכות זו מותנית בכך שהתיקונים יבוצעו תוך זמן סביר, דבר שלא נעשו. בית המשפט שקל את היקף התיקונים, מצוקת השוכרים, סוג הליקויים, זמינות האמצעים, חומרת הליקויים וההשפעה על חיי היומיום של השוכרים. עוד הדגיש בית המשפט כי על הקבלנים לתת עדיפות לתיקונים, שכן חובתם למסור דירות ללא ליקויים. מאחר שלא עשו כן, ובהתחשב בחוסר האמון בין הצדדים, החליט בית המשפט כי פיצוי כספי הוא הסעד הראוי. בית המשפט הכיר ביתרונות המדיניות של מתן אפשרות לקבלנים לתקן את עבודתם, אך ציין כי היקף התיקונים והיעדר התמריץ בקרב הקבלנים שקלו כנגד אפשרות זו. במקום זאת, בית המשפט קבע כי לקבלנים מזדמנים תהיה מוטיבציה חזקה יותר לבצע תיקונים במהירות וביעילות. לפיכך נפסקו לתובעים פיצויים, ונשללה מהקבלנים האפשרות להמשיך ולתקן את הליקויים בעצמם.