עה"ס 3913/23

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בתיק הסגרה בו טען המערער כי זכויותיו נפגעו כאשר נלקחה ממנו דגימה לזיהוי ללא הסכמתו, שלטענתו יש בה כדי לבטל את הליכי ההסגרה. בית המשפט בחן את עקרון "ההגנה מפני הצדק", שמקורו במשפט האנגלי ומאפשר דחיית הליכים אם הם מתנגשים עם עקרונות הצדק וההגינות. דוקטרינה זו משולבת במשפט הישראלי וכוללת מבחן בן שלושה שלבים: זיהוי הפגם, שקילת אינטרסים להערכת כל ניגוד עניינים ובחינת סעדים. בית המשפט ציין כי אמנם לקיחת הדגימה אינה חוקית ומהווה פגיעה בזכויות, אך היא אינה משפיעה ישירות על הגינות הליך ההסגרה ולכן אינה מצדיקה את הפסקת ההליכים. מצבו הרפואי של המערער נשקל אף הוא, אך לא היה בו די כדי למנוע הסגרה לארצות הברית, מדינה המסוגלת להעניק טיפול רפואי נדרש. בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי המקרה אינו נופל בנסיבות הקיצוניות הנדרשות לביטול הסגרה על יסוד דוקטרינת ההגנה מפני הצדק, וקבע כי הפגיעה בזכויותיו של המערער, אף שהיא חמורה, אינה מבססת זיקה ישירה ומהותית להליך ההסגרה עצמו. לפיכך, הערעור נדחה, והליכי ההסגרה הותרו להמשך הדרך.