תמ"ש 14900/07

תקציר

התובעת, אלמנה מבוגרת, תבעה לבטל את התחייבותה להעביר את הזכויות במשקיה לבנה ולאשתו, הנתבעים. התובעת טענה כי ניסיון ההעברה הראשון בשנת 1973 בוטל על ידה בשנת 1974 עקב התנהגותם המחפירה של הנתבעים כלפיה, והניסיון השני בשנת 1985 הותנה בהתחייבות הנתבעים לדאוג לה ולנהל את החווה, אותה לא מילאו. הנתבעים טענו כי התובעת נתנה להם שתי מתנות, אותן לא יכלה לחזור בה. בית המשפט מצא כי ההעברה הראשונה לא הושלמה והייתה רק התחייבות לתת מתנה, אותה היה רשאי התובע לבטל על פי חוק המתנה, שכן הנתבעים לא שינו את מצבם על פיו. יתר על כן, בית המשפט קיבל את טענת התובע בדבר התנהגות מחפירה מצד הנתבעים. גם ההעברה השנייה נמצאה בטלה. בית המשפט פירש זאת כמתנה עם תנאי משתמע שהנתבעים ידאגו לתובע ולמשק, דבר שלא התקיים. בנוסף, ההעברה כ"בן יורש" הייתה בלתי אפשרית מבחינה משפטית שכן הזכויות במשק היו בירושה, בניגוד לחוק הירושה. לפיכך פסק השופט לטובת התובע, ביטל את מינוי הנתבעים כבנים יורשים והורה להם לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע.