בג"צ 4737/14

תקציר

העתירה בפני בית הדין עניינה בסמכות לדון בעתירה כנגד החלטת הממונה על יחסי העבודה, אשר קיבל את התנגדות המשיבה 4 ודחה את בקשת העותרת לרישום הסכם קיבוצי. העותר טען כי לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יש סמכות לדון בעתירה, ואילו המשיבים טענו כי לבית הדין הארצי לעבודה סמכות לפי סעיף 25 לחוק בית הדין לעבודה. לאחר בחינת פסקי דין קודמים במקרים דומים, מגיע השופט למסקנה כי לבית הדין הארצי לעבודה סמכות לדון בעתירה. השופטת מדגישה כי מומחיותו של בית הדין לעבודה בענייני משפט עבודה קיבוצי ויחסי עבודה הופכת אותו לפורום המתאים לדון בעתירה, שסבבה סביב סכסוך בין שני ארגוני עובדים. החלטת הממונה על יחסי העבודה היא סוגיה נלווית לנושא המרכזי, שהוא המחלוקת בין ארגוני העובדים. זאת ועוד, קבלת טענת העותר תוביל למצב אבסורדי בו אותה סוגיה תידון בבתי משפט שונים בהתאם להחלטת הממונה. לפיכך, העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של סעד חלופי – בית הדין הארצי לעבודה. העותרת מחויבת לכסות את הוצאותיהם של המשיבים 1-2 והמשיב 4, כל אחד בסך 7,500 ₪.