ת"א 2515-06-15

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים שלוש שנים לאחר אירוע שריפה שנגרם לכאורה כתוצאה מרשלנות הנתבעים. בתביעה הראשונה נערכו שישה קדם משפטים, במהלכם הפגין התובע רשלנות ולא התייצב לדיונים, לא ציית לצווים שיפוטיים ולא קידם את התיק. כתוצאה מכך, התביעה הראשונה נדחתה מחמת חוסר מעש ובקשת התובע לבטל את ההחלטה נדחתה חודש לאחר מכן. שלוש וחצי שנים לאחר מכן הגיש התובע תביעה נוספת. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים והתובע השתהה בהגשת התביעה השנייה. התובע טען כי יש לראות את התביעה הראשונה תלויה ועומדת וכי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בהתבסס על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע כי תקופת ההתיישנות בין הגשת התביעה לדחייתה לא תיחשב. בית המשפט קבע כי סעיף 15 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה זה משום שהתובעת זנחה את זכויותיה ופעלה בחוסר תום לב בכך שגילתה רשלנות בכל ההליך הקודם ולא ערערה על דחיית בקשתה לבטל את פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, שכן התובע המתין שלוש וחצי שנים לאחר ההחלטה הסופית לדחות את התביעה הראשונה בטרם הגיש את התביעה השנייה, דבר המהווה נטישה, וסביר להניח כי הנתבעים סילקו את הראיות לאחר שסברו כי התביעה נזנחה. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הנתבעים.