סע"ש 18129-01-19

תקציר

התובע, עובד חברת האבטחה הנתבעת, תבע פיצויי פיטורים ופיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים וקיום שימוע. התובע טען כי הנתבעת למעשה סיימה את העסקתו בכך שלא שיבצה אותו לעבודה במשך 10 ימים ולאחר מכן לא השיבה לפניותיו בנוגע לסטטוס העבודה שלו. הנתבע טען כי התובע נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת, וביקש קיזוז בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על התפטרות. בית הדין מצא כי גרסתו של התובע לגבי הנסיבות שהובילו לסיום העסקתו אינה אמינה, וסותרת את עדותו שלו ואת המסמכים שהגיש. נקבע כי התובע הודיע לנתבעת כי הוא יוצא לחופשה ללא אישור ולאחר מכן לא חזר לעבודה ולא התייצב לבירור משמעתי. התובע גם לא הביא כל ראיה לכך ששלח מכתבים מסוימים לנתבע, אותם הכחיש הנתבע שקיבל. כמו כן, דחה בית הדין את טענות התובע בדבר הרעה בתנאי עבודתו ובעיות רפואיות שהשפיעו לכאורה על יכולתו לעבוד, וקבע כי הנתבעת סיפקה את צרכיו. על סמך ממצאים אלה הגיע בית הדין למסקנה כי התובע נטש את עבודתו אצל הנתבעת ללא מתן הודעה מוקדמת. ככזה, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים או פיצויים בגין היעדר שימוע, שכן הוא התפטר בפועל. התביעה לפיצויי פיטורים ופיצויים נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע בסכום סמלי של 3,000 ₪ בתוך 30 יום. בית הדין שקל את התנהלות התובע ואת דחיית תביעותיו במלואן בעת קביעת פסיקת ההוצאות.