עב"ל 16361-02-14

תקציר

בפסק דין זה החליט בית הדין להיעתר לבקשת המערערת להעביר שאלות הבהרה נוספות למומחה רפואי בדבר הקשר הסיבתי האפשרי בין חשיפה לאסבסט לבין סרטן המעי הגס. בית הדין הכיר בכך שלמרות שיש כמה ראיות המצביעות על קשר, הוא שנוי במחלוקת ואינו מקובל בספרות הרפואית. המומחה ציין בעבר דעות שונות בקרב מומחי IARC, והדגיש את הוויכוחים המתמשכים בקהילה המדעית. בית הדין בחן את מורכבות הוכחת הסיבתיות במקרים כאלה, שבהם הוודאות המדעית שונה מאמות המידה המשפטיות, הדורשות הסתברות העולה על 50% בלבד. בהדגישו את החשיבות של התחשבות בנתוני מטופלים בודדים – כגון גיל, רמת חשיפה ומאפייני מחלה – הדגיש בית הדין את הצורך להעריך גורמים אלה לצד המחקר הנוכחי. היה צורך לשאול אם קיים "בית ספר לרפואה" המקבל קשר סיבתי זה כפי שהוכר על ידי פרסומים רפואיים גדולים. בית הדין גם תהה האם חשיפה תעסוקתית תרמה באופן משמעותי למחלה בשיעור של 20% לפחות. פרופ' קטן מונה להתייחס להבהרות אלה. הוצאותיו של המערער בקשר לבקשה זו ייחשבו בשומדת ההוצאות הסופית של הערעור. ההחלטה ניתנה ב-1 בינואר 2015, בהיעדרם של הצדדים המעורבים, והיא תועבר אליהם בהתאם, בחתימת הנשיא יגאל פליטמן וגורמים נוספים.