ע"א 2005/01

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, אשר דחה את בקשת המערערת להיות מוכרזת כדיירת מוגנת בנכס לאחר מכירתו לצורך פירעון חובות. המערער שכר את הנכס - דירה ומחסן - בכפר סבא החל משנות השמונים, כאשר חוזה השכירות נרשם על שמו ועל שם אשתו בשנת 1991. המשיבים זכו בתיק הוצאה לפועל כנגד המערערת, שהוביל למכירת הנכס. בית משפט קמא קבע כי המערערת אינה חוכרת דורית ולכן אינה זכאית להגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן חוזה השכירות היה ל-15 שנים בעת רישומו – קצר מ-25 השנים הקבועות בחוק. המערער טען, כי חוזה חכירה העולה על 25 שנים בעת רכישתו נחשב לחכירה דורית, וכי אופציה להארכת החכירה מזכה אותו במעמד של חוכר דורי. המשיבים דגלו בפרשנות מצמצמת של החוק, תוך הדגשת חובו של המערער והצורך במימוש הנכס. בית המשפט העליון הסכים עם דחיית בית משפט קמא ביחס לתביעה הראשונה, ואישר את הקביעה כי חוזה חכירה קצר מ-25 שנה בעת הרישום אינו מקנה מעמד של חוכר דורי. עם זאת, בית המשפט העליון התיר ראיות נוספות לתביעה השנייה, הנוגעות לאפשרות ההארכה, והעביר את הנושא לבית משפט השלום להכרעה על סמך ראיות חדשות. בסופו של דבר, חויבה המערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ וחיובים סטטוטוריים נוספים.