עמ"נ 6145-11-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור מטעמים פרוצדורליים, בעיקר משום שהוא מעלה טענות שמעולם לא נטענו בפני ועדת הערר, ומבקש סעד שלא התבקש בהתדיינות הראשונית. המערער טען, כי ועדת הערר אינה מוסמכת לקבוע את זכויותיו של המשיב בחלקת מקרקעין, וכי יש להפנות עניין זה לבית משפט אחר. עם זאת, פסק הדין מבהיר כי ועדת הערר לא התחמקה מחובתה לברר שאלה זו, ואכן בחנה את הראיות והטיעונים שהועלו על ידי שני הצדדים בעניין זה. הוועדה מצאה כי המשיב אינו בעל הזכויות במקרקעין הנדונים, ולכן לא ניתן לחייבו בתשלום היטל השבחה. עוד צוין בפסק הדין כי התנהלותה של המערערת לאורך כל הערר לא הייתה עקבית, שכן במקביל ביקשה לעכב את הליכי הערעור תוך עמידה על כך שוועדת הערר תקבל החלטה. כמו כן, ניסה המערער לאחד את העתירה המנהלית עם תביעה אזרחית נפרדת, בקשה שנדחתה. גם המשיבים במקרה זה נמצאו ברשימה בלתי הולמת, ולפיכך נדחו. בהתחשב באי-סדרים פרוצדורליים אלה, כמו גם בעובדה שהמערערת לא הגישה תשובה לגופו של ערעור, דוחה פסק הדין את הערעור ומורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 40,000 ₪.