ע"מ 54389-01-18

תקציר

המערערת, דניאל - ש-ד-ו - או - ש בע"מ, ערערה על החלטת פקיד השומה חולון לחייב אותם בהיטל עובד זר מלפני מספר שנים. המערערים טענו כי אין להטיל עליהם אחריות להיטל מאחר שלא היו מודעים לקיומו עד סוף שנת 2016, אולם טענה זו נדחתה שכן בנימוקי הערעור המקוריים צוין כי ביררו על ההיטל בשנת 2011. בנוסף, קבע בית המשפט כי אי ידיעת החוק אינה מהווה הצדקה לאי ציות, במיוחד כאשר נחקק ההיטל בשנת 2003. עוד טענה המערערת כי רשות המסים לא הציגה ראיות לכך שחברות אחרות חויבו בהיטל זה, דבר שבית המשפט דחה מאחר שהיו ראיות רבות למקרים כאלה. טענות המערערת בדבר רטרואקטיביות ההיטל, סיווג מבקשי המקלט, חובות בינלאומיות והחובה לבחון באופן פרטני את מעמד העובדים נדחו אף הן. בית המשפט דחה גם את הטענות כי השומה הוצאה באיחור, כי המערערת הסתמכה על הודעת רשות המסים כי חוקיות ההיטל נמצאת בדיון וכי גביית ההיטל התעכבה. המערערת לא הביאה ראיות לטענות אלה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי חיוב ההיטל לא בוטל גם אם גבייתו הוקפאה זמנית. באשר לטענת המערער כי פעל בתום לב על סמך ייעוץ מקצועי, קבע בית המשפט כי המערערת לא הציגה חוות דעת משפטיות כלשהן וכי מדובר בתביעה אזרחית ולא פלילית. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪.