ע"פ 7832/04

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בשורה של עבירות מין, בהן שלוש עבירות אונס ואישומים שונים של מעשה מגונה בקטינות א' וח', שתיהן מתחת לגיל 14. הראיה העיקרית להרשעה הייתה הודאתו של המערער, שבאה לאחר שפנה מרצונו למשטרה, מבלי יכולת לשאת באשמתו. בית המשפט גזר עליו 11 שנות מאסר בפועל ותשע שנות מאסר על תנאי והורה לו לפצות את הקורבנות כספית. המערער ערער, ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, וטען לסתירה באישומים ולהרשעה רק בגין מעשים בהם הודה. לטענתו, חלק מהמעשים בוצעו על ידי הקטינים ללא מעורבותו הפיזית, אך בית המשפט מצא כי הודאותיו מספיקות כדי לבסס את הרשעתו בכל האישומים, גם אלה שהוא הכחיש. בית המשפט אישר כי גם השתתפות פסיבית במעשים בהם מעורבים קטינים מהווה עבירה על פי הדין הישראלי, תוך שימת דגש על ההגנה החברתית של קטינים מפני כל מגע מיני של בגירים. בית משפט קמא אף מצא את עדותה של א' אמינה, חרף סתירות מסוימות המיוחסות לגילה הצעיר ולמצבה הנפשי, הנתמכות בהודאותיו המתפתחות של המערער. ערעורו של המערער התייחס גם לחומרת עונשו, תוך ציון בעיות רפואיות והודאתו המפלילה העצמית כגורמים מקלים. עם זאת, בית המשפט קבע כי גזר הדין מוצדק בהתחשב בחומרת העבירות, והדגיש כי בגד באמונם של הקטינים, שהיו תחת השגחתו ופגיעים ממילא בשל נסיבות משפחתיות. בהכרעת הדין הודגש כי בעוד הודאתו נשקלה בגזר הדין, חומרת העבירות מחייבת ענישה מחמירה. הערעור נדחה בסופו של דבר, ובית המשפט הציע הערכה נוספת של הטיפול הרפואי בו בתוך מערכת הכליאה.