בג"צ 6143/21

תקציר

בית המשפט מצא כי לעותרים, שטענו כי רכשו קרקעות בישראל מבעלי קרקעות ירדנים לפני שני עשורים, אין מעמד משפטי לערער על הבעלות הנוכחית על הנכסים, המסווגים כ"נכסי נפקדים" על פי הדין הישראלי. חוק נכסי נפקדים מעניק את כל הזכויות בנכס זה לאפוטרופוס, ומנתק את קשר הבעלות בין בעלי אדמות הנפקדים לבין נכסיהם. בית המשפט קבע כי תפקידו של האפוטרופוס הוא לשמור על נכסי נפקדים וכי הנחיותיו לשחרורם סבירות ועולות בקנה אחד עם מטרות החוק. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי לאפוטרופוס חסרים כלי חקירה לקביעת תקפותן של טענות בנוגע לנכסי נפקדים והוא אינו אמור להיות אחראי לפתרונן. כל תביעה על הנכס צריכה להיות מופנית כלפי בעלי הקרקע הנפקדים או יורשיהם, שכן האפוטרופוס הוא נאמן בלבד. טענות העותרים בדבר רכישותיהם הנטענות ונסיבותיהם המיוחדות לא הצדיקו התערבות שיפוטית, במיוחד נוכח איחורם ברישום זכויותיהם ואף בניסיון לבסס את מעמדם כמחליפים לבעלים הנפקדים. עוד ציין בית המשפט כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו חל במקרה זה, שכן הוא מגן על זכויות קניין מוכחות ואינו מסייע למתקשים להוכיח את טענותיהם. השופט שטיין הציע לדחות את העתירה ולהטיל הוצאות על העותרים, החלטה עליה הסכימו השופטים סולברג ומינץ.