בש"א 216/89

תקציר

במקרה המשפטי המתואר דחה בית המשפט העליון את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי עד להגשת ערעורם. התביעה המקורית עסקה בתביעה לפסק דין מקוצר של בנק (המשיב) לפירעון הלוואות ואשראי שניתנו למבקש מס' 1, שאותם ערבו מבקשים אחרים. בית המשפט המחוזי נתן רשות להגן רק על חלק מהתביעה, ונתן פסק דין חלקי לגבי השאר. המבקשים ערערו על החלטה זו וביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין, בטענה כי ביצוע מיידי ישבש את פעילותם העסקית ויפגע ביכולתם לעמוד בהתחייבויות החוזיות מול הלקוחות. בית המשפט העליון חזר על שני תנאים מרכזיים למתן השהייה: סיכוי גבוה להצלחה בערעור ונזק פוטנציאלי בלתי הפיך מביצוע פסק הדין. מאחר שמדובר בעסקה כספית עם בנק, שניתן לבטלה מבחינה כספית במידת הצורך, ומאחר שהמבקשים לא ביססו כראוי את הגנתם בראיות מפורטות, לא מצא בית המשפט הצדקה לעכב את ביצועה. טענת המבקשים בדבר חיובים מופרזים ורישומים פסולים של הבנק הייתה כללית וחסרת ראיות ספציפיות, תוך הפרת דרישות פרוצדורליות לתצהיר. משכך, דחה בית המשפט העליון את הבקשה לעכב את פסק הדין והורה למבקשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.