עב"ל 41350-10-18

תקציר

הערעור מתייחס לתביעתו של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי בגין הכרה במצבו הרפואי כפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והביא את המערערת לערער על ההחלטה. הערעור התמקד בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובפרט במספר שעות העבודה של המערער, סוג הכיסא במלגזה והמשטח עליו נסע. המערער טען כי היה על בית הדין למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין מצבו הרפואי. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי, שהתבססו על הראיות והעדויות, ולא מצא עילה להתערב בקביעות אלה. בית המשפט קיבל את מסקנת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המערער לא הצליח להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. באשר להוצאות, בית הדין לערעורים הפעיל את שיקול דעתו שלא להטיל על המערער הוצאות נוספות, בהתחשב במצבו הכלכלי ובעמדת המכון. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.