ע"א 2112/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים ולערעור נגדי על החלטה בתביעת נכות לפי חוק הנכות של חייל לשעבר, י.א. (א.א.), ששירת במלחמת שלום הגליל. המשיב הוא קצין התגמולים. ועדת הערר קיבלה חלקית את ערעורו של המערער על החלטת המשיב, והכירה בהחמרה של 25% בין סכיזופרניה של המערער לבין שירותו הצבאי. עם זאת, הוועדה דחתה את טענותיו לפוסט טראומה ולשיעור גבוה יותר של הידרדרות. המערער ערער וטען כי הוועדה התעלמה מתלונותיו המתועדות ומהראיות הרפואיות לסימפטומים פוסט טראומטיים והיה עליה לקבל את טענתו לפוסט טראומה ולהגביר את שיעור ההחמרה. בערעורו הנגדי של המשיב נטען כי הוועדה שגתה בקביעת הקשר בין סכיזופרניה של המערער לבין שירותו הצבאי. בית המשפט פסק לטובת המערער בשני הסעיפים. בית המשפט קבע כי הראיות, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות, מצביעות על כך שקיימת סבירות גבוהה שה-PTSD של המערער והסכיזופרניה שבאה בעקבותיו היו קשורים סיבתית לשירותו הצבאי. השופטים הביאו בחשבון גם את הנזק הראייתי שנגרם למערער עקב עיכובים בהחלטות הוועדה. הם מתחו ביקורת על כך שהמשיב לא סיפק למערער כל תמיכה טיפולית לאחר המלחמה. בית המשפט קיבל גם את טענת המערער כי לא ניתן לנתק את מצבו הנפשי ואת השימוש בסמים מהטראומה שחווה בקרב. אשר לערעור שכנגד, הסכים בית המשפט עם קביעתה של ועדת הערר כי למערער לא הייתה יכולת לבחור בין זכויותיו וכי תביעתו אינה חסומה על פי דין. משכך, דחה בית המשפט את ערעורו של המשיב וקיבל את ערעורו של המערער במלואו. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.