ה"פ 41280-12-14

תקציר

שלושה חברי מרכז הליכוד, תנועה פוליטית לאומית ליברלית בישראל, הגישו בקשה לצו מניעה זמני שימנע את קיומן של בחירות מקדימות במקביל לראשות תנועת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת ב-31 בדצמבר 2014. המבקשים טענו כי ההחלטה לאחד את מועדי הבחירות מנוגדת לחוקת הליכוד, מעניקה יתרון כלכלי בלתי הוגן למועמדים מסוימים ומשנה את כללי המשחק בתקופת הבחירות. עוד נטען, כי המשיבים, ובהם הליכוד, ראש הממשלה ומנכ"ל הליכוד, חרגו מסמכותם ופגעו בזכותם של המבקשים לבחור ולהיבחר, כמו גם בעקרונות הצדק הטבעי. המשיבים טענו כי אל לו לבתי המשפט להתערב בענייניה הפנימיים של המפלגה, וכי החלטת בית המשפט העליון של הליכוד לאחד את מועדי הבחירות היא לגיטימית, תוך פירוש הוראות החוקה הרלוונטיות באופן תכליתי ובהתחשב בטובת התנועה. עוד טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו נזק מהותי וכי מועדי הבחירות נקבעו בסמוך לבחירות הכלליות ולא הותירו זמן רב להיערך. בית המשפט קבע כי המבקשים לא סיפקו עילה מספקת להתערבות שיפוטית בסכסוך פנים-צדדי זה. נמצא כי סעיף 139 לחוקת הליכוד נתון לפרשנויות שונות, והחלטת בית המשפט העליון של הליכוד לאחד את המועדים הייתה הפעלה לגיטימית של שיקול דעתו הפרשני, במיוחד בהתחשב ברוב המכריע שאיתו התקבלה ההחלטה. באשר לפגיעות הנטענות בזכויות, קיבל בית המשפט את הבהרות המשיבים בדבר זכות הבחירה והזכות להיבחר, וקבע כי איחוד המועדים אינו פוגע באופן מהותי בזכויות אלה. בית המשפט אמנם הכיר בכך שכריכת מספר החלטות יחד אינה רצויה בדרך כלל, אך לא מצא ביניהן סתירה מובנית, ולכן לא נקבע נזק משמעותי. יתר על כן, בעוד ששינוי הכללים בתקופת הבחירות היה בדרך כלל מיואש, המועמדים לא הפגינו יתרון ממשי שהשיג מועמד כלשהו, מה גם שראש הממשלה לא התמודד על מושב בכנסת. בית המשפט הדגיש את תפקידה המצומצם של הרשות השופטת בסכסוכים פנים-מפלגתיים ואת אופיים הוולונטרי של ארגונים פוליטיים, והגיע למסקנה כי טענות המבקשים מייצגות סכסוך פוליטי טיפוסי שהתערבותו של בית המשפט לגביו אינה מוצדקת. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והמשיבים נדרשו לבצע תיקונים נדרשים כדי לתת מענה לחלק מהחששות שהעלו המבקשים.