בר"ע 22859-05-19

תקציר

במקרה שהוצג הוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב שדחה מינוי מומחה רפואי נוסף בנוגע לליקוי בצוואר הקצבים שנגרם לכאורה כתוצאה ממיקרוטראומה בעבודה. המבקש טען כי המומחה הרפואי המקורי, ד"ר אנג'ל, התעלם מתנאי עבודה ספציפיים ומספרות רפואית רלוונטית, והחזיק בפרספקטיבה רפואית ולא משפטית גרידא לגבי קשרים סיבתיים בין עבודה לליקוי. ד"ר אנג'ל הגיע למסקנה כי תנועות הצוואר של המבקש, שנדרשו לצורך עבודתו, לא גרמו לנזק בלתי הפיך. בית המשפט המחוזי לא מצא עילה למומחה אחר, ודחה את הטענה מאחר שמסקנותיו של ד"ר אנג'ל נמצאו יסודיות ומוצדקות. עם זאת, בערעור נדונה השאלה האם תקדימים ענפיים רחבים יותר, כמו פרשת שלמה, הכירו בתנאי עבודה דומים כגורמים לפגיעה בצוואר, ועשויים לפסול את שלילת הקשר הסיבתי. בסופו של דבר, בית המשפט העליון נעתר לבקשה של מומחה נוסף להעריך מחדש את הסיבתיות, בהתחשב בשינויים בתנועה שלא נדונו קודם לכן. הם הדגישו כי הנחיות חדשות יותר מאפשרות כעת שיקול דעת רב יותר במינוי מומחים נוספים, מה שמבטיח הערכה מקיפה. לפיכך, בית הדין האזורי מופנה לבסס תשתית עובדתית מדויקת יותר, אולי כולל ראיות וידאו של עבודתו של המבקש, בטרם יציג את התיק בפני מומחה אחר. בנוסף, חויב המוסד לכסות את הוצאות הערעור של המבקש, תוך שימת דגש על המחויבות השיפוטית להוגנות ויסודיות בהערכת תיקים מורכבים של תביעות רפואיות ובריאות תעסוקתית.