ע"א 9817/02

תקציר

במקרה דנן, עניינו של הערעור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את תביעת המערערת לפיצויים בעקבות ניתוחי עיניים בלייזר שלא צלחו, שביצע ד"ר ברגמן במרכז רפואי. המערער טען כי הניתוחים, שנועדו לתקן את קוצר הראייה הגבוה שלו, הובילו לפגיעה חמורה בראייה, ואילו המשיבים טענו כי הנזק נבע מתהליך ניווני בסיסי שאינו קשור להליכים. המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר גלבוע, תמך בעמדת המשיבים וקבע כי הניתוחים בוצעו כהלכה על פי הידע הרפואי שהיה קיים באותה עת וכי הפגיעה ברשתית נבעה מקוצר הראייה עצמו. למרות שבית המשפט הכיר בטענת המערערת בדבר הסבר סיכונים לקוי לפני הניתוחים, הוא הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הניתוחים לבין הנזק ברשתית. עוד צוין כי בזמן הניתוחים, טכנולוגיית הלייזר הייתה מתפתחת וניסיונית במידת מה. בית המשפט שקל ראיות, כולל עדויות מומחים והיעדר רשומות רפואיות מפורטות, אך קבע כי הניתוחים לא היו רשלניים. למרות שדחה את טענת הרשלנות, פסק בית המשפט למערער 150,000 ₪ בגין הפרת הסכמה מדעת, תוך הכרה בפגיעה באוטונומיה שלו. ערעורם הנגדי של המשיבים בעניין הוצאות המשפט נדחה. בסופו של דבר, פסק הדין מדגיש את המורכבות סביב הסכמה מדעת, טכנולוגיות רפואיות מתפתחות ואיזון חוות דעת מומחים בליטיגציה של רשלנות רפואית.