ע"ע 59812-02-18

תקציר

בית הדין האזורי בתל אביב הורה למעסיק לשלם לעובד זכויות סוציאליות שונות הנובעות מהעסקתו וסיום העסקתו, בסך 42,431 שקל, וכן 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין. שני הצדדים ערערו על ההחלטה, כאשר המעסיק ביקש גם עיכוב ביצוע חלקי, שניתן בחלקו. בית הדין קבע כי עסקי המעסיק נופלים תחת צו ההרחבה בתחום המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, וכי העובד זכאי לפיצויי פיטורים עם עזיבתו את החברה בהסכמה. המעסיק חויב לשלם לעובד עבור ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה, פירעון חוב שנוכה, דמי חגים ופיצויים בגין הפרשות לפנסיה. תביעות העובד לגמול שעות נוספות ולפיצויי פיטורים נוספים נדחו. המעסיק טען כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים, והתמקד בעיקר בפרשנות פעילותו העסקית ובאופי ההסכמי של סיום ההעסקה. עוד טענו כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק מופרז ביחס לטענות המוצלחות. באשר למאזן הנוחות, טען המעסיק כי העובד, בהיותו מבקש מקלט, לא יוכל להשיב את הסכומים אם ערעורו יתקבל, דבר שיגרום לו נזק בלתי הפיך. מנגד, העובד התנגד לשהות, והדגיש כי פסק הדין פסק פסק דין פסק לו תשלומים ראויים וכי סיכויי ההצלחה של המעסיק מזעריים. בית הדין נעתר לבקשת המעסיק בחלקה, וקבע כי סיכויי הצלחת הערעור מספיקים כדי להצדיק שהות חלקית, במיוחד כאשר מדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בהן. באשר למאזן הנוחות, למרות שבתגובת העובד לא הוגש תצהיר, קיבל בית הדין את הצגתו בתלוש השכר האחרון כראיה ליכולתו להחזיר את הסכומים שנקבעו. כמו כן, המעסיק לא הוכיח שייגרם לו נזק בלתי הפיך מתשלום מיידי. כך, נמנע מפסק הדין סכום של 12,000 ₪, המותנה בכך שהמעסיק יפקיד סכום זה בקופת בית המשפט בתוך 14 יום. ההחלטה התקבלה ללא הזמנת הוצאות, והעובד יקבל הודעה על פסק הדין בכתב.