חדל"פ 55848-03-20

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי התביעה לסעד הצהרתי בדבר זכויות מכוח הסכם מתנה שאושר על ידי בית דין רבני בשנת 1995 נדחית. התביעה מתבססת על פסק דין התקף בעיקר בין ההורים המתגרשים ואינו מתחשב בהליך פשיטת הרגל של האב ובזכויות נושיו. נאמן האב ונושה טענו כי המתנה לא גובשה סופית וניתן למשוך אותה בשל מצבו הכלכלי הרעוע של האב ואינטרסים מתחרים של הנושים. בית המשפט הסכים כי האב לא יכול היה להתחייב למתנה במהלך הליך פשיטת הרגל וכי מצבו הכלכלי מצדיק את ביטול המתנה. יתר על כן, מאחר שהמתנה לא גובשה סופית, זכויות הנושים בנכס גוברות על תביעות הילדים, והילדים לא פעלו בתום לב ולא הביאו ראיות להסתמכות על המתנה. כלל אהרונוב, המעניק עדיפות לקונה בעל הערת אזהרה לא רשומה, אינו חל במקרה זה משום שמדובר במתנה ולא במכירה. לבסוף, לא ניתן היה לקבוע את תום ליבו של האב שכן הוא לא העיד, וחוסר המעש של הילדים לאורך השנים מרמז על רשלנות. לפיכך, התביעה נדחית, ועל המבקשים לשלם במשותף 5,000 ₪ כל אחד הוצאות ושכר טרחה לנאמן ולנושה.