ת"א 36139-01-20

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב תביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ככלל, על בית המשפט להיצמד לקביעת נכותו של הנפגע על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת להתיר ראיות הסותרות קביעה זו מטעמים מיוחדים. מצבים אלה הם חריגים ומתרחשים כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז הקביעה או כאשר לא הוצגו בפני המכון עובדות רפואיות רלוונטיות. במקרה הנוכחי הצביעה השופטת על פגמים בהחלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, המצדיקים קבלת בקשת הנתבע למנות מומחה מטעם בית המשפט שיבהיר את סימני השאלה שלא נענו בפרוטוקול הוועדה. השופטת אמנם הכירה בכך שהוועדה קיבלה גישה לתיקו הרפואי של התובע, אך ציינה כי המצב הרפואי הקודם לא נלקח בחשבון במידה מספקת. באופן ספציפי, הוועדה לא התייחסה לתלונות העבר של התובע על כאבים בכתף שמאל והגבלות תנועה ולא הסבירה מדוע כל ההידרדרות במצבו של התובע מיוחסת לתאונה. לאור אי הוודאות הזו, החליטה השופטת למנות אורתופד מומחה שייתן חוות דעת על הקשר הסיבתי בין הגבלת תנועת הכתף של התובע לבין התאונה, בהתחשב במצבו הקודם של התובע. הנתבע חויב לשאת בהוצאות המומחה בשלב זה. פסק דין זה נועד להבטיח בחינה מעמיקה של מצבו של התובע ולהבהיר מהו הפיצוי הראוי לפי חוק הפיצויים.