עמ"ת 44739-12-11

תקציר

השופט דחה את הערעור על ההחלטה להאריך את מעצרם של המערערים עד תום ההליך הפלילי נגדם. השופט קבע כי קיימות די ראיות לכאורה הקושרות את המערערים לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, לרבות פריצה לרכב, בהתבסס על דברי עדים וראיות נוספות כגון מספר לוחית הרישוי של הרכב והרישום הפלילי של המערערים. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו להעריך את מהימנותם של עדים או ליישב סתירות בראיות, אלא לקבוע האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמת המערערים במשפט. בנוסף, הסכימה השופטת עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר כי קיימת עילת מעצר, בהתחשב באופי העבירות ובעברו הפלילי של המערערים, אך הכירה בכך שניתן לשקול חלופות מעצר. השופט הגיע למסקנה כי הערעור אינו מוצדק ואישר את ההחלטה להאריך את מעצרם של המערערים, ודחה את בקשתם לשחרור.