ת"פ 20481-06-13

תקציר

השופט, ד"ר יובל ליברו, הכריע בעניינו של אדם שהואשם בהחזקה וסחר בסחורות שיובאו לישראל שלא כדין, כלומר 251 חולצות שסומנו בזיוף עם סימני המסחר של הוגו בוס, נייקי ופומה. ההגנה טענה כי יש לדחות את הראיות נגד הנאשם שכן החיפוש בביתו וברכבו של הנאשם היה בלתי חוקי ולכן החולצות שנתפסו במהלך החיפוש אינן קבילות כראיה. הפרקליטות, לעומת זאת, טענה כי החיפוש נערך כדין והראיות קבילות. השופט ליברו פסק לטובת הנאשם, וקבע כי החיפוש ברכבו של הנאשם אכן היה בלתי חוקי. תחילה קבעה השופטת כי צו החיפוש אינו מיועד לנאשם אלא לבנו, ואין הצדקה להאריכו לרכבו של האב. החיפוש גם לא עמד בנוהל הנדרש, שכן הוא לא נערך בנוכחות שני עדים או בהסכמתו המודעת של הנאשם. לפיכך, הראיות שהושגו מהחיפוש ברכב, החולצות, נפסלו כראיה, שכן הן פגעו בזכותו החוקתית של הנאשם לפרטיות. זאת ועוד, גם חוות הדעת בדבר אמיתות החולצות והודעותיו של הנאשם במשטרה נפסלו כראיה נגזרת, שכן הן קשורות קשר הדוק לחיפוש הבלתי חוקי הראשוני ויפגעו בזכותו של הנאשם להליך הוגן. השופט הדגיש כי נטל ההוכחה נותר בידי התביעה, ומאחר שהראיות הקבילות לא ביססו טענה לכאורה, הנאשם לא היה צריך להציג הגנה. כתוצאה מכך, זיכה השופט את הנאשם מכל אשמה. פסק הדין הדגיש את המגמה האחרונה בבתי המשפט הפרוצדורליים לכבד יותר ויותר את זכויות הנאשמים ואת ההשלכות של חיפושים בלתי חוקיים, מה שמוביל לפסילת ראיות.