ע"א 20264-01-24

תקציר

הערעור האזרחי כוון כנגד החלטת בית משפט השלום בירושלים לפנות את המערערים מחנות ששכרו. המשיבים, שירשו את החנות מאביהם המנוח, הגישו תביעה נגד המערערים, שהיו יורשיו הסטטוטוריים של שוכר החנות. המשיבים טענו כי המערערים נטשו את הנכס, לא שילמו דמי שכירות ושינו את ייעוד החנות ללא הסכמה. בעוד בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, התמקדה ערכאת הערעור בסוגיית הנטישה. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא ערכאת הערעור כי החנות לא ננטשה פיזית. עם זאת, נקבע גם כי המערערים השתמשו בחנות לצרכים אישיים ולא לעסקים כפי שנקבע בהסכם השכירות. מאחר שחל שינוי מהותי במטרת החכירה, ולמערערים לא הייתה כל כוונה להחזיר את הנכס לשימוש עסקי, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיבים רשאים לפנות את המערערים על יסוד עילת הנטישה. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענת המערערים לסעד מן היושר נעדרת שחר. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.