רע"ב 5711/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על זכותו של אסיר לתקשר עם העולם החיצון באמצעות הטלפון. הכלל קובע כי רשות ערעור תינתן אם המקרה מעורר סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית, אולם במקרה זה הדיון סביב זכותו של אסיר להשתמש בטלפון כבר הוכרע על ידי בית המשפט. פסקי דין קודמים קבעו כי הגבלת השימוש בטלפון של אסירים היא הרחבה לגיטימית של שלילת חירותם האישית ובסמכותו של שירות בתי הסוהר. על שירות בתי הסוהר לאזן בין אינטרסים שונים, ובהם חופש הביטוי של האסיר וקיום קשרי משפחה, לבין האינטרס הציבורי בשמירה על הסדר והביטחון. גם במקרים קודמים הודגש כי שלילת שימוש בטלפון של אסיר היא סמכות שבשיקול דעת שיש להפעיל בזהירות. באשר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, מצא בית המשפט כי ההחלטה להגביל את השימוש בטלפון לא התבססה רק על הראיות שהוצגו בכתב האישום אלא גם על מידע מודיעיני נוסף, הרשעות עבר בעבירות שבוצעו בטלפון ועברו הפלילי העשיר. ההגבלה על השימוש בטלפון של המבקש עומדת לפוג בקרוב, ובית המשפט סמוך ובטוח כי שירות בתי הסוהר יבחן מחדש את עניינו על סמך מידע עדכני והזמן שחלף מאז הטלת ההגבלה. הנחת השופט היא כי שירות בתי הסוהר ישקול את כל הגורמים הרלוונטיים בקבלת החלטה חדשה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, וההחלטה הקיימת עומדת בעינה.