ת"צ 23149-01-22

תקציר

השופט אישר את הסדר הפשרה המתוקן בתביעה ייצוגית זו. הסדר הפשרה מתייחס לשתי סוגיות עיקריות: (1) משך הזמן המרבי של מכירה או מבצע מיוחד של עוסק שבו המחיר מוצג כמוזל בהשוואה למחיר קודם, ו-(2) התקופה המינימלית לאחר שינוי במחיר שלאחריה רשאי עוסק להציג מחיר זה כהנחה. החוק הישראלי אינו ברור בנושאים אלה. בית המשפט אישר בעבר הסדרים הכוללים תקופות קידום שנעו בין 35 ל-45 יום ותקופות מינימום של 7 עד 21 יום. לאור הלקונה המשפטית, אישר השופט את הוראות ההסדר הנוכחי בנושאים אלה. עם זאת, השופט ציין כי היעדר תקופות מוגדרות בחוק משמעותו שתקופת המינימום המוסכמת עלולה שלא להגן על המשיב מפני תביעות עתידיות. קביעת תקופת מינימום סבירה נעדרת אמת מידה משפטית ברורה ויכולה להיות תלויה בגורמים שונים. השופט הזהיר כי עליות מחירים חוזרות ונשנות לאחר 35 יום ללא הסבר סביר עלולות להפר את החוק. כמו כן אושרה הפרשה של הסדר הפשרה לפיצוי באמצעות גמלה, בהתחשב בקשיים בהוכחת הנזק. השופט אישר את ההטבה המוסכמת של "הנחה עיוורת" המוגבלת למשתמש אחד בכל רכישה, למרות פסקי דין קודמים שביקרו פרקטיקות כאלה. השופט מצא את שכרו של המבקש המוסכם סביר ואישר אותו, אך שינה את שכר טרחת עורכי הדין המומלץ וקבע אותו על 75 אלף שקל בתוספת מע"מ, כאשר ההפרש יועבר לקרן תובענות ייצוגיות. המשיב חויב לשלם אגרה זו בשני תשלומים. הראשון בתוך 30 יום מיום שפסק הדין הפך לסופי, והיתרה עם השלמת ביצוע הסדר הפשרה, בכפוף לאישור בית המשפט. השופט סירב למנות בודק, ומצא זאת מיותר לאור ההסברים והחומרים שסיפקו הצדדים. הבקשה לפטור מחלקו השני של האגרה נדחתה, והמשיב חויב לשאת בעלות זו ולשפות את המבקש בגין החלק הראשון. ההסדר פורסם בשניים מארבעת העיתונים היומיים הפופולריים ביותר בישראל. כמו כן נדרש המשיב להגיש דוחות תקופתיים לבא כוח המבקש ולבית המשפט על ביצוע הסדר הפשרה, בצירוף דו"ח סופי הכולל אישור מרואה חשבון חיצוני. נאסר על המשיב לפרסם פרטים על הטבות ההסדר, אלא בפרסומים הנדרשים בעיתון. בסך הכל אושר הסדר הפשרה, והמשיבה נדרשה לשלם 23,000 ₪ לקרן התובענה הייצוגית בתוך 30 יום.