ת"א 24242-03-18

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות אינה מוצדקת. השאלה המרכזית בדבר קיומו של הסכם בין הצדדים להעברת ההליך לבוררות באיטליה לא הוכחה. טענות הנתבעת כי גם התובעים, לרבות בעלי מניות בחברה שהיא צד להסכם בוררות, צריכים להיות מחויבים בו, נדחו. רכישת המניות אינה מעידה על הסכמת בעל המניות להיות מחויב בהסכם בוררות. גם טענות התובעים בדבר הסכם חוזי חדש עם הנתבעת בדבר בלעדיות החלוקה לא הוכחו. בית המשפט הדגיש כי נקודת המוצא של כל הליך משפטי היא להידון בבית המשפט, אלא אם קיימת סיבה אמיתית, כגון הסכמה מפורשת, שלא לעשות כן. לפיכך, הבקשה נדחתה, והמקרה יידון ויתברר בבית המשפט. עוד נקבע בהחלטה כי אם יוכחו טענות הנתבע בדבר קיומו של הסכם אחד בלבד במהלך המשפט, הוא רשאי להגיש בקשה נוספת להקפאת הליכים. השופט קבע דיון ב-19 בנובמבר 2018 והורה על גילוי כללי והדדי בתוך 30 יום מכתב הטענות האחרון. נושא העלויות ייכלל בשיקולים עם השלמת ההליך.