על"ח 49457-09-22

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לפרשנויות לדיני עבודה. הסוגיה הראשונה נוגעת לאופן חישוב דמי החופשה לפי חוק חופשה שנתית. בית המשפט מצדד במשיבה וקובע כי "רבע שנה" הנזכרת בחוק מתייחסת לשלושה חודשים רצופים בתוך 12 החודשים שקדמו לחופשה, ולא לחלוקה קפדנית של רבעון קלנדרי. פרשנות זו מיטיבה עם העובד בכך שהיא מבטיחה את השכר היומי הממוצע הגבוה ביותר האפשרי בחישובים. הנושא השני נוגע לחישוב אחוז המשרה החודשי של עובדים העובדים בשעות לא סדירות, המשמש לחישוב תשלומים שונים כגון דמי מחלה ודמי חגים. בית המשפט מסכים עם עמדת המשיב כי יש לחשב את שעות התקן החודשיות על בסיס שבוע עבודה בן חמישה ימים, כפול 8.4 שעות ביום, והתוצאה היא סך חודשי של 182 שעות. הדבר נגזר מהמקורות הנורמטיביים הרלוונטיים ומהעובדה שרישומי המערערת עצמה מסווגים את עובדיה כעובדים חמישה ימים בשבוע. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בשני הנושאים, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.