עת"מ 64134-12-22

תקציר

השופט דחה את העתירה על הסף בשל שיהוי מיותר, פגמים פרוצדורליים והתנהלות בלתי תקינה מצד העותרים. ראשית, העותרים לא ציינו במפורש את הסעד הרצוי להם – שהוא למעשה ביטול מכרז – ובמקום זאת ניסו לעשות זאת באופן אלכסוני. הדבר הוביל לבלבול ולבזבוז זמן שלא לצורך של חלק מהמשיבים, שאולי לא היו צריכים להגיב אם העתירה הייתה ברורה. יתר על כן, המציעים המעורבים במכרז לא נרשמו כמשיבים, הגם שהאינטרסים שלהם ייפגעו אם העתירה תצליח – אי ידיעתם של העותרים בעניין זה הייתה בלתי נסלחת. עוד קבע השופט כי העותרים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא גילו כי העותרת מס' 2 השתתפה במכרז עליו ביקשו לערער. כמו כן, חל שיהוי מיותר של 84 ימים בין פרסום המכרז לבין הגשת העתירה. במהלך תקופה זו, העותרים לא התקשרו עם המשיבים באופן משמעותי, למרות שהיו מודעים להליך המכרזי וללוחות הזמנים שלו. הם לא ביקשו כל הבהרה או נתונים מהמשיבים ולא ניסו לעצור או לדחות את התהליך. השופטת הדגישה את חשיבותם של ערעורים במועד בהליכי מכרז, שהם בדרך כלל תלויי זמן, וציינה כי פעולות העותרים מהוות פגיעה בעקרון שלטון החוק. עוד קבעה השופטת כי לגופו של עניין אין כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהליך המכרזי, שהתבסס על שיקול דעת מקצועי וחוות דעת מומחים. לבסוף, דחה השופט את טענת העותרים בדבר הבטחה שלטונית, וקבע כי המשיבים מעולם לא הבטיחו הבטחה כזו לעותרים. מטעמים משולבים אלה החליטה השופטת לדחות את העתירה והורתה לעותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.