דנ"פ 4090/21

תקציר

בבחינת הבקשה מכיר בית המשפט בתקדים משפטי חדש שנקבע בפסק הדין, הקובע כי סעיפים 303 ו-34ח לחוק העונשין אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, ובכך למנוע העמדה לדין בגין המתת חסד של תינוקות אם נאשם פטור מאחריות פלילית. למרות חידוש זה, בית המשפט מוצא כי פרטי המקרה אינם מצדיקים דיון נוסף, השמור בדרך כלל לנושאים הסותרים בתכלית פסיקות קודמות או בעלי משמעות יוצאת דופן. המבקש טען כי פסק הדין סותר את הלכת אשקר בעניין זיכוי מחמת אי שפיות; עם זאת, הן עמדת הערעור והן עמדת בית המשפט קמא הצביעו על כך שחריג זה חל כאן. בית המשפט ציין כי קביעת חריג אינה סותרת באופן ישיר את אשקר ומתיישבת עם פסיקות קודמות. טיעונים המציעים זיכוי באמצעות פרשנויות משפטיות חלופיות, או ערעור על התאמתו של סעיף 34ח לסעיף 303, נדחו כסוגיות ערעור בלבד, שאינן עילה לדיון נוסף. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן לפסק הדין הייתה השפעה מוסרית שלילית הנובעת מהחלפת רצח בהמתת חסד לתינוקות בשל ההשלכות המעשיות המוגבלות ממילא. יתר על כן, בהכירו בכך שהרשעות לפי סעיף 303 הן נדירות והדגיש כי היקף פסק הדין מוגבל על ידי נסיבות ייחודיות, בית המשפט מציע כי חוויות עתידיות עשויות לחייב תיקון תקדים זה. בסופו של דבר, בשל היעדר עילה מהותית, הבקשה לדיון נוסף נדחית.