ע"א 325/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להכריז על בתו של המערער כמאומצת. פסק הדין מסכם את נסיבות החיים הקשות שאפפו את המערערת ובתה, לרבות חוסר בגרותה של האם, הזנחתה וחוסר יכולתה לדאוג לצרכיה החיוניים של הילדה. הילד הוצא ממשמורת המערערת והושם אצל הורים מאמצים פוטנציאליים, תוך אי סדרים פרוצדורליים. המערערת ערערה, ובמסגרת הליך הערעור הוצגו חוות דעת פסיכיאטריות מתחרות בדבר יכולתה של המערערת לתפקד כאם ופוטנציאל הנזק לילד אם יוחזר למערער. פסק הדין בוחן בכובד ראש חוות דעת אלה, תוך שקילת היתרונות של יחסי אם-ילד טבעיים על פני אימוץ, אפשרות שיקומו של המערער והצורך לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הילד. השופט בך, בהסכמת השופטים ברק וחלימה, מגיע למסקנה כי אין לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. תחת זאת, הם פוסקים לטובת מתן הזדמנות אחרונה למערערת להוכיח שהיא מסוגלת להיות אם טובה ולנרמל את יחסיה עם בתה. הזדמנות זו ניתנת בתנאי שהמערערת ובתה ייקלטו בקהילה מושבית תומכת. פסק הדין מדגיש את הצורך בהערכה מקיפה של המצב, תוך התחשבות בכישורי האם ובטובת הילד, תוך הכרה בחשיבותן של חוות דעת פסיכולוגיות ופסיכיאטריות.