סע"ש 57103-03-22

תקציר

המקרה הוא סכסוך שכר בין נהג מונית ששכר מנהל מקצועי שינהל את העסק החדש שלו באולם אירועים. העובד טען כי הועסק בחוזה לחמש שנים, ואילו המעסיק טען כי העובד הועסק על בסיס חודשי. העובדת תבעה שכר שלא שולם, פיצויי הלנה, פיצוי מוסכם בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים עונשיים בגין עוגמת נפש בסך 140 אלף שקל. בתוך כך, המעסיק תבע מנגד הפסדים בגין קריסת העסק בסך 90 אלף שקל ושכר עבודה ששולם במזומן בסך 5,000 שקל. בית הדין קבע כי עדותו של העובד אינה אמינה, ואילו עדותו של המעסיק הייתה מבלבלת ולא מכבדת כלפי בית הדין. מאזני הראיות, אם כן, נטו מעט לטובת העובד. בית הדין בחן כל אחת מטענות העובד. ראשית, התביעה לשכר לפני פתיחת אולם האירועים התקבלה באופן חלקי; לעובד נפסקו 726 שקלים עבור שלוש פגישות ועשרה ימי שיחות טלפון, ו-8,516 שקלים לתקופה שבין 1 ל-22 בדצמבר, לאחר שבית המשפט קבע כי הוסכם על שכר חודשי. שנית, התביעה לפיצויי הלנה נדחתה בשל מחלוקת אמיתית. שלישית, התביעה לפיטורים שלא כדין ולפיצוי מוסכם התקבלה בחלקה. בית הדין מצא כי חוזה העבודה לחמש שנים אכן נחתם על ידי שני הצדדים, למרות ששתי העדויות לא היו משכנעות. עם זאת, הפיצוי המוסכם בסך 70,000 ₪ הופחת ל-6,000 ₪ מאחר שלא היה קשור באופן סביר לנזק הצפוי. בית הדין טען כי העובד, מנהל מקצועי, היה אחראי לכישלון העסק וידע על הכישלון הממשמש ובא. לפיכך, לא נפסק פיצוי נוסף בגין נזק מוכח, לרבות עוגמת נפש. כמו כן, בית המשפט פסק לעובד 521 ₪ עבור דמי הודעה מוקדמת. תביעת הקיזוז השנייה של העובד, שדרשה 90,000 ₪ בגין הפסדי העסק של המעסיק, נדחתה, מאחר שבית המשפט קבע כי המעסיק נשא בסיכון העסקי. תביעת המעסיק לקיזוז שכר עבודה בסך 5,000 ₪ ששולם במזומן התקבלה, שכן בית הדין מצא את הכחשת העובד לא משכנעת. בעקבות זאת פסק בית הדין לעובד 726 ש"ח + 8,516.13 ש"ח, פיצוי מוסכם מופחת בסך 6,000 ש"ח ודמי הודעה מוקדמת בסך 521.74 ש"ח, בסך 15,241.87 ש"ח, בניכוי 5,000 ש"ח שכר שכבר שולם. כמו כן חויב המעסיק לשלם לעובד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.