ת"א 29025-04-18

תקציר

השופט מצא כי שני הנתבעים חבו לתובע חובת זהירות והפרו אותה ברשלנות. גרסתו של התובע לתאונה הייתה אמינה, והנתבעים לא הציגו כל ראיה נגדית או עדים. עוד קבע השופט כי התובע לא תרם לתאונה. לפיכך, הנתבעים היו אחראים ביחד ולחוד לנזקי התובע. השופטת דחתה את ההודעה לצד השלישי (חברת ביטוח) בנימוק שפוליסת הביטוח שהנפיקו לנתבעת השנייה אינה מכסה את חבותה של הנתבעת הראשונה, שלא הייתה עובדת של הנתבעת השנייה. פוליסת הביטוח כיסתה רק את עובדי הנתבעת השנייה. זאת ועוד, בהסכם בין שתי הנתבעות נקבע כי הנתבעת הראשונה אחראית לבטח את עובדיה. עוד קבע השופט כי הפוליסה אינה כוללת ויתור על זכות תחלוף כלפי הצד הרביעי (חברת ביטוח אחרת). בהערכת הפיצויים פסקה השופטת לתובע 75,000 ₪ בגין כאב וסבל, 80,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 202,076 ₪ בגין ירידה בכושר השתכרות עתידי, 35,260 ₪ בגין אובדן דמי חברה, 5,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-5,000 ₪ בגין סיוע מצדדים שלישיים. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים ביחד ולחוד על ידי הנתבעים. ניכויים בוצעו בגין תשלומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי בסך 42,506 ₪. בקשת התובע לניכוי שכר טרחה בגין הליכים קודמים נדחתה מחוסר ראיות. סכום הפיצוי הכולל שנפסק לתובע עמד על 359,830 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לתשלום. כמו כן פסק השופט על חלוקת שכר טרחת עורך הדין, כאשר הנתבעים שילמו את שכר טרחת עורך דינו של התובע, וכן את יתרת שכר הטרחה ביחד ולחוד. הודעות לצד השלישי והרביעי נדחו, ולא נגבו הוצאות בגין הודעות אלה.