בש"פ 6804/18

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי ההגנה, מבקש לערער על צו המעצר שהוציא בית משפט קמא נגד המערערת עד לסיום ההליכים נגדה. המערער מואשם ברצח בכוונה תחילה, שהיה כרוך לכאורה בתכנון עם שותף, ובקשירת קשר לביצוע פשע. לאחר עיון בערר, מגיע השופט למסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה לביסוס טענות המשיב כי המערערת הייתה מעורבת עמוקות בתכנון הרצח ובביצועו, וכי מעורבותה חורגת מעבר למעטפת החיצונית של העבירה. השופט מפרט מספר נסיבות התומכות בטענה זו, ובהן חלקה של המערערת בתכנון הרצח, מעשיה לפני המעשה ובמהלכו, וניסיונותיה לכאורה להסתיר את הפשע לאחריו. יתר על כן, השופט מוצא כי טענותיו של המערער על היותו דמות שברירית, המופעלת על ידי שותף, אינן משכנעות ואינן עולות בקנה אחד עם הראיות הקיימות. באשר לטענות המערער בדבר מחדלי חקירה, השופטת מכירה בחששות אך אינה מוצאת אותם מהותיים דיים כדי לערער את התשתית הראייתית הכוללת. נוכח טיבן וחומרתן של העבירות, ועוצמת הראיות, שוכנע השופט כי קיימת עילה למעצרו של המערער. עוד מדגישה השופטת כי לא ניתן להתגבר על חזקת המסוכנות במקרה זה, וכי חלופת מעצר לא תשלול די הצורך את הסיכון הנשקף מהמערער. לפיכך, הערעור נדחה, וצו המעצר של בית משפט קמא נותר על כנו.