רע"ב 509/15

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש בשל חוסר חשיבות משפטית או כללית מעבר לעניינו של הפרט. המשיב טען כי מאחר שהכללתו של האסיר בחופשה נתונה לשיקול דעת ולא לזכות, אל לו לבית המשפט להתערב, מה גם שההחלטה התבססה על שיקול דעת סביר של גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר. המבקש נמצא בלתי מתאים לטיפול רגיל בשל הכחשתו את העבירות, אם כי היו תוכניות להקים קבוצת טיפול לאסירים כאלה בהמשך. בית המשפט הדגיש כי ההיתרים לחופשת אסיר מותנים בהשתתפות במסגרת טיפולית מתאימה, הנתונה לשיקול דעתו של המשיב, בפרט לעברייני מין המתנערים מאחריות. כל התערבות של בית המשפט מוצדקת רק במקרים חריגים, וזה לא. בית המשפט לא מצא עילה לערער על החלטת בית משפט קמא, שחייבה את המבקש לעבור טיפול. עוד ציין המשיב כי כל החלטה חדשה בנוגע לשילוב הטיפול עשויה להיות כפופה לעתירות חדשות, ולא לערעור. בכך דחה בית המשפט את הבקשה, וחזר ואישר את חשיבותו של שיקול הדעת המינהלי בעניינים רגישים מעין אלה.